
פינישים
-“אז באיזה שלב את בעצם עכשיו?” -“סיימת כבר?” -את כבר דוקטור?” “אני בישורת האחרונה…” מוצאת את עצמי עונה לשואלים בישורת האחרונה של הכנת המרחב המוזיאלי
NOT ALL THOSE WHO WANDER ARE LOST
J.R.R Tolkin
נעים מאד, אני ענבל גילדין
מעצבת, יוצרת, חוקרת ומרצה.
יצאתי לדרך אל הדוקטורט שלי והחלטתי לחגוג את המסע ולתעד אותו בבלוג- מִתבְּוֹנֶנֶת
במחקר אני יוצרת סיפור בשמונה מיצגים שיהוו מרחב מוזיאלי נייד.
משלבת בין האישי לאוניברסלי
מחברת בין הפיזי לווירטואלי
ממשיכה ללמוד איך אנשים לומדים
ומחברת בין העולמות שלי
-“אז באיזה שלב את בעצם עכשיו?” -“סיימת כבר?” -את כבר דוקטור?” “אני בישורת האחרונה…” מוצאת את עצמי עונה לשואלים בישורת האחרונה של הכנת המרחב המוזיאלי
איך מתכוננים לשיחת משוב על ההצעה המורחבת לדוקטורט? הפעם הכנתי מדריך להתכוננות לשיחת המשוב- מה כדאי לעשות לפני, במהלך ואחרי השיחה.
לפעמים יש שיחות קטנות שנשארות איתי הרבה אחר כך
לפעמים שאלה אחת משנה לי עולם
ופותחת חלון
לפעמים אפשר להיות מנטור של מישהו מבלי שיודעים את זה בכלל. לפעמים אפשר לפגוש אחד ממש במקרה. אבל תמיד חשוב ללקט מנטורים או מנטוריות לאורך החיים.
פליטהאת הילד שלך ואת אמא שלך הפרידו ממךואת הולכת בהרים בחושך עם עוד כל כך הרבה אנשיםפעם ועוד פעם ועוד פעם- שש פעמים לא הצלחתםבפעם
כתבה שהתפרסמה במגזין “Alpendistel” . בעקבות הקורונה לא ניתן היה לקיים את מסע השחזור השנתי של APA Alpine Peace Crossing במעבר הקרימל. מסע שמשחזר את גניבת הגבול של כ-5,000 אנשים בקיץ של 1947. המסע שהתחיל את המסע לדוקטורט שלי. זהו המגזין הראשון והנושא הוא “הצד האפל של האלפים- אנטישמיות אז והיום”. בחרנו לספר שלושה זיכרונות על אנטישמיות אחרי מלחמת העולם השנייה, סיפור של תקומה ופרויקט של תקווה: סיפור של אב ובתו. זהו הנוסח בעברית שמופיע אחרי הקישור לכתבה.
בלוג מִתְבּוֹנֶנֶת נוצר עבור תיעוד התהליכים של מחקר הדוקטורט שלי ושיתוף בידע שנבנה וייבנה לאורך התקדמות המסע.
הוא מאפשר הצצה למאחורי הקלעים של מחקר שהחוקרת (אני) יוצרת את המרחב שבו יתרחש המחקר עצמו.
מחקר שמורכב מתהליכי חשיבה וכתיבה בתחומים כמו חשיבה היסטורית, למידה לא פורמאלית, מרחבי למידה ומוזיאונים. ובאותה נשימה מאתגר אותי ביצירת שמונה מיצגים מורכבים.
מייצגים שיהפכו למרחב שבו כל אחד יוכל להיכנס, לחוות וללמוד איך שמתאים לו.
מוזיאון בשבילי היה מאז מתמיד היכל פלאות. מין עולם שאפשר להיכנס אליו ולהיות כמה שרוצים, להלך בין האולמות הקטנים והגדולים וכל פעם לגלות משהו חדש או לפגוש מכר ותיק- ציור, פסל או ממצא ארכאולוגי. יכולה להסתובב שעות, לאבד את תחושת הזמן ולתהות. הרבה מהפרויקטים שלי בעיצוב התחילו ב”שיטוט מונחה מטרה” שלי במטרופוליטן כמו גם במוזיאון ישראל בתערוכות הקבע. התמקדות מראש באזור ספציפי וחקירה לעומק עם מקום לתהייה ולגילוי “מציאות”.
השאיפה שלי היא ש-מִתְבּוֹנֶנֶת יהיה מקום כזה שאפשר להיכנס אליו ולהיות כמה שרוצים ובכל פעם לגלות משהו חדש או לפגוש מכרה ותיקה.
וגם
אני יודעת שתמיד יש מישהי מישהו שנמצא כמה צעדים לפניך במסע.
המטרה שלי היא להיות האדם הזה שפוגשים לפתע ומגלים שאנחנו לא לבד
מגלים עולם ומלואו.
המסע למחקר שלי התחיל ממסע אחר. מסע שחזור משפחתי שיצאנו אליו בעקבות סרט שאבי השתתף בו על תנועת “הבריחה” שפעלה בכל רחבי אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. התארגנות של שורדי שואה ואנשים שהגיעו מהארץ שקיבצו והובילו את היהודים שנשארו אחרי המלחמה אל נמלי הים התיכון, שם חיכו להם ספינות ההעפלה לארץ ישראל. אבי היה בן שש וחצי כשעשה את המסע הלא ייאמן הזה.
הסיפורים ששמעתי בתור ילדה ונשמעו ככיף גדול הפכו לנגד עיני להבנה כואבת של ילדות ללא ילדות ומסע מתמשך, קשה ועם סיטואציות בלתי ניתנות להבנה. הסיפור של תנועת “הבריחה” לא ידוע לרבים למרות שהיווה את התשתית למוסד של היום. למסע השחזור יצאתי עם שמונה כרטיסיות. כרטיסיה לכל תחנה. בכל כרטיסיה דימוי וטקסט. הידע שהיה לי התבסס על הסיפורים ששמעתי כילדה.
היום, אני מחברת את התחנות והופכת אותן לשמונה מיצגים שיהוו מרחב מוזיאלי נייד ללמידה עצמית של אירוע היסטורי.
כאן אפשר להירשם לעדכונים על פוסטים חדשים