זמן קורונה

שמיני במרץ 2020
“אבל אני לא מבין… עוד שבועיים הרי ממילא יסגרו את הכל האוניברסיטה… בשביל מה את צריכה עכשיו להדפיס את כל הרולאפים [שלטים] האלה עם ההנחיות קורונה? זה המון שלטים לפזר באוניברסיטה ותיכף הכל ייסגר! אני רואה מה קורה בעולם…”

שניים עובדים בחנות הצילום של האוניברסיטה. מכירה את הפנים שלהם. תמיד נחמדים. אחד מהם מסיים לכרוך את ההצעה המורחבת שלי לדוקטורט והשני מסתובב שם ומנהל שיחת טלפון שנשמעת כאילו נלקחה מאיזה סרט…
עוד רגע אצא משם ואגיש את את החוברת ואכנס לתקופת המתנה עד שהקוראים החיצוניים יסיימו לקרוא.

שישה עשר במרץ 2020
הכל התחיל. זמן קורונה
וכל העולם נכנס לתקופת המתנה

אני נכנסת לזמן פְּנִיוּת קוגניטיבית

אז מה עשיתי בזמן קורונה?

הקשבתי לספר של נינה סימון The Art of Relevance אחר כך גם קראתי אותו
קראתי את הספר שלה The Participatory Museum

הכנתי אוסף של השראות למשימות למיצגים
עשיתי קורס של שישה שבועות בשלושה ימים! קורס שמחבר בין היסטוריונית ואשת חינוך ממוזיאון הסמיתסוניאן בארצות הברית דרך edx
Teaching Historical Inquiry with Objects
וכל כך נהניתי!
ואז התפניתי לעצב קצת:
עיצבתי (סופסוף) את השפה העיצובית של הפרויקט.

התחלתי בעיצוב פוסטר שהפך להיות אבן דרך מרכזית לגיבוש השפה, הצבעוניות ובחירת הייצוגים החזותיים.
הפוסטר הוא הבסיס והוא מרכז בתוכו רמזים לכל אחת מהתחנות ובעיקר נותן תחושה כללית של בית וגדר. אבל הבית הזה נמצא על פסי רכבת ויש בו גלגל ויצול של עגלה, חלון של אניה וארובה של רכבת.

משם המשכתי ועיצבתי את ה”כפתורים” לכל מיצג.
בכל כפתור איור שמרמז על תוכן המיצג.  הנה כמה דוגמאות:

הכפתורים האלה היוו את הבסיס לעיצוב הצריבות בלייזר על כל מיצג.

ואז
בהחלטה של רגע שלקחה משהו כמו חמש שנים
גיליתי את תמר ההדוניסטית
הורדתי את הקורס שלה לפתיחת בלוג
גמעתי אותו
שבוע שלם ביליתי אתה…

משם הדרך למיתוג הבלוג היתה קצרה אך אינטנסיבית. כשעושה תהליך מיתוג ועיצוב לכנסים מספיקים לי כמה טריגרים והמוח מתחיל את פעולתו. לעשות תהליך מיתוג לעצמך מאתגר באופן אחר.

חיפשתי שם לבלוג. משהו שיאפיין אותי ושיתחבר גם לעולם המחקר.

שיחה אחת בטיול הערב הקבוע שלנו עם הכלב ודני (להלן: בנזוג) הבריק: מִתְבּונֶנֶת

כי ככה אני, מתבוננת
עיצבתי את הלוגו

את פלטת הצבעים לקחתי מתוך השפה עיצובית שבדיוק סיימתי לברוא

מיד כשסיימתי הבנתי שחסר לי עוד קצת כדי לפצח את זה בעצמי
ושוב, בהחלטה של רגע הבנתי שמצאתי את האשה הנכונה ורכשתי את הקורס של מאיה ממקום ברשת
צעד צעד
כמה ימים עם מאיה
והקמתי את התשתית לבלוג

וורדפרס… אלמנטור… מילים שהיו סינית עד לא מזמן הפכו להיות בנות בית רצויות ואהובות יום יום כל היום

במקביל
התחלתי לכתוב ולארגן את התכנים לבלוג
כי בשביל זה באנו, לא?

ועוד דברים דברים שקרו במקביל לכל ההתרחשות הזו:

כמעט סיימתי לבנות את הסצנה של הכתה

בניתי אופניים! בגודל שיתאים לדיורמה של סצנת האופניים
כמעט כל החלקים מהם בנויים האופניים הם מהצריף של אבא. שאריות של מתכות, קפיצים וכל מיני הפתעות
ניסיתי להישאר קרובה ככל שניתן לאופניים המקוריים מהצילום ההוא

וכל הזמן ברקע התנהלה לה השאלה איך אפשר לייעל את עיצוב המיצגים כך שיתפסו מקום מקום באחסון ובהובלה

החלטתי להתייעץ עם מעצב מוצר שהכרתי
התקשרתי
קבענו שנדבר עוד יומיים.
עברו יומיים
לא ענה לטלפון. לא חזר אלי
לא מתאים לו
אחרי שבוע התברר שהוא חלה בקורונה. במצב הלא נעים שלה
לקח לו חודש לצאת מהמצב הזה.

בינתיים
נכנסתי לפעולה
עשיתי דגמים

ונסיונות
ועוד נסיונות
ועוד נסיונות

וגם בדקתי חומרים
למדתי מה זה דיקט בירץ’ שזה בעצם דיקט בציפוי של עץ ליבנה
למדתי איך מכינים קבצים לחיתוך של דיקט במכונת cnc
עשיתי ניסיון
שלחתי את הקבצים לחברה שחותכת בcnc.
זה היה השלב שמעט מאד עסקים חזרו לפעילות
החברה שלחה לי את הדיקט חתוך באריזה דרך דואר שליחים.
עבר שבוע
הדיקט הגיע
הכל נראה כל כך יפה

ושום דבר לא עבד…
הדיקט היה עבה מדי, הפרופורציות היו ממש לא מוצלחות לעומת הדגם המקורי
אבל
גיליתי עולם חדש!

למדתי לעבוד עם חותך הלייזר במייקרס של כפר גלים  עם אמיר ואפי
ולמדתי שהדיקט הזה נצבע מאד יפה עם הצבעים שלי

הורדתי את התוכנה
עיצבתי קבצים לצריבה בלייזר של ההדפסים על דיקט הבירץ’ שצבעתי בסטודיו

ועדיין הייתי צריכה לפתור את עניין הפרופורציות.

בכל אותו הזמן לא יכולתי לעבוד עם אבא בצריף. הקורונה משתוללת בחוץ ואני מגיעה אליו רק כדי להביא את הקניות מהסופר אחרי שחיטאתי כל מוצר ומוצר. משאירה את השקיות וחוזרת הביתה.

כמעט שלושה חודשים אחרי
הקורונה עדיין כאן

ממשיכה לחשוב על זה
ועוד מעט מסיימת את הסצנה של האופניים