נעליים אדומות

ריח של נעלי לכה אדומות חדשות
והאבזם שצריך להתרכז כשסוגרים אותו
וגם כשפותחים
וההתרגשות לנעול אותן רק בהזדמנויות מיוחדות.
גם אחרי שנים, נעלי לכה אדומות.
ארצות הברית, שליחות, מתכוננת ללכת לבית הכנסת בפעם הראשונה
והאבזם,
כבר לא צריך להתרכז כשסוגרים אותו
אבל הריח
הריח אותו ריח

תמונה

המלחמה נגמרה
לחזור לפולין
להבין שבדירה שפעם גרת בה גרים אנשים אחרים
לגור בדירת מעבר שמישהו ארגן
ואז
לגנוב את הגבול מפולין לצ’כיה
לגנוב את הגבול מצ’כיה לאוסטריה
ולהגיע לאבנזה.
מחנה השמדה.
מחנה השמדה?! מה שנשאר ממנו אחרי המלחמה
נשארו שמות חרוטים בכל מקום, על הקירות, על הרצפות, בכל מקום ובכל דרך אפשרית
בציפורניים או בדם
נשארו משרפות
נשארו ערימות.
ושער כניסה גדול

והם הגיעו לשם
ילד אחד קטן ואמא שלו יחד עם עוד אנשים.
הם, הפליטים לא הסכימו להישאר שם. הקימו קול צעקה וביקשו שלא להישאר במקום הזה, עכשיו כשנגמרה המלחמה.
אבל בינתיים
הם רצו לראות את המשרפות. הרגישו שהם חייבים לראות את המשרפות.
ואמא אחת עם ילד קטן חשבה שזה לא הגיוני שילד יראה דברים לא הגיוניים שכאלה
אז כשכולם הלכו שמאלה כדי לראות את המשרפות
ילד אחד עם אמא שלו
הלכו ימינה. לצריפים. אולי ימצאו שם של מישהו שמכירים, חרוט שם על הקירות או על הרצפות בציפורניים או בדם.
ילד קטן עם אמא שלו
הלכו ימינה ונתקלו בערימת נעליים של ילדים.
והערימה נראתה לו כמו הר
ובקצה ההר
נעליים אדומות.