שיחת משוב או איך מתכוננים לקבל ביקורת?

חצי שנה
חצי שנה של המתנה לשיחת המשוב על ההצעה המורחבת לדוקטורט.
ההצעה ההיא שהגשתי רגע לפני שקפצה עלינו הקורונה
וכמה התקדמתי מאז
וכמה חיכיתי לשיחת המשוב.
ואז פתאום יש תאריך והוא ממש קרוב
אז נכון,
התחלתי להתכונן לשיחה הזו כבר די מזמן.
שיחה עם קוראת חיצונית מאוניברסיטה אחרת וקורא פנימי מאוניברסיטת חיפה.
התחלתי לחשוב מה להציג להם במצגת הקצרה מאד שתפקידה להזכיר להם וגם להוסיף עוד נדבך שלא קיבלו בקריאה.
וצריך להוסיף קצת וויזואליזציה כי ברור שבהצעה לא קיבלו מספיק מזה…
בסופו של דבר הכל התכנס לשתי שאלות עיקריות:
מה אני חוקרת?
איך אני חוקרת?

בתוך שתי השאלות האלו נכנס עולם ומלואו
יקום קטן ומקביל ליקום הקורונה.

ועל שתי השאלות האלה בעיקר ועל עוד כמה צריכה לתת מענה בשיחת המשוב.
אבל בינתיים הכל בהמתנה
חצי שנה.

אז
יש מצגת
היא משתנה ומתעצבת תוך כדי ההמתנה, בעיקר מתקצרת
ונמצאת לי במחשבות.
ועוברת את העיניים של מירי (שהיא כבר דוקטור)
ועוברת את העיניים של בילי (שהיא המנחה שלי)
ופתאום יש תאריך
והוא ממש קרוב
והנה הוא מגיע
ואני מוכנה?
לקח לי רגע להבין שכן, אני מוכנה. או כמו שבילי אמרה לי ” את חיה את זה, את נושמת את זה, את אוכלת וישנה את זה, אין מוכנה ממך…”
אז כן, אני מוכנה.

מוכנה להקשיב למה שיש להם לומר
מחכה לזה
מחכה להקשיב למה היה טוב
ומה כדאי לשפר
מה היה ברור
ומה כדאי להבהיר
ולדעת שתמיד יש לי לאן לגדול.

נפלאות התקופה זימנו שיחת משוב בזום ואיכשהו המסכים והריחוק הפיזי לא גרמו לריחוק בשיחה.
הנה עוד משהו שלמדתי בקורונה- כשזה מעניין וכל הצדדים בעניין אז פתאום המסכים נעלמים ונשארות העיניים ויש הקשבה ויש מיקוד.
ויש שיחה מעשירה, פותחת ומרחיבה גבולות של מחשבה
של התבוננות.

ובין מילים כתובות כמו חדשני, פורץ דרך ויצירתי לבין שיחה שמביאה לתובנות מאירות עיניים
גדלתי
וגם

עברתי לשלב ב’!