ה”צריף”- המקום הזה, שבו הכל אפשר, רק צריך לחלום את זה, להגיד מה רוצים ורצוי גם לעשות סקיצה קטנה כדי שאפשר יהיה לראות את זה , לדבר על זה ולהתחיל לעשות.
ה”צריף”, המחסן באחורי הגינה, ואבא מוקף בכלי עבודה רבים המאוחסנים בצפיפות מפסל, יוצר, מתקן ומגשים חלומות.
וזה מצחיק לחשוב עליו בכתה ההיא בסלפלדן, אוסטריה. מחנה פליטים.
יושב עם ילדים מכל הגילים, כי כמו שהוא תמיד אומר “איפה שיש יהודים- שם יש בית ספר, בכל מצב”
אז הקימו בית ספר: “בית ספר עממי ע”ש חיים נחמן ביאליק במחנה גבעת עבודה”
שיעור ציור
המורה מצייר על הלוח בית ועץ וגדר וכל התלמידים צריכים לצייר את מה שצויר על הלוח.
ואבא בן שש וחצי בערך מצייר בית ועץ וגדר.
הפעם הבאה שהוא צייר בית ועץ וגדר בדיוק כמו שמישהו הראה לו על הלוח ההוא, הייתה במסע השחזור בסרט “הבריחה”. (הפיק: מיכה שגריר, צילם וביים: מני אליאס).
וזה מצחיק
לראות את אבא שלי, ההוא מהסקיצות ומהחלומות
זוכר לפרטי פרטים את הציור שהעתיק מהלוח ההוא
אז כשהיה בן שש וחצי.
וזה עצוב
לחשוב על ילד בן שש וחצי
בתוך מסלול של בריחה אחרי המלחמה
בלי בית, בלי אבא, בלי ילדות
וכמה רגעים של שגרה
כיתה ומורה ולוח וגיר
את סצנת הכיתה התחלתי לעשות מיד אחרי שסיימתי את הסצנה של פוטו באאור.
מכל התחנות התחלתי דווקא עם השגרה. שגרה של שנה במחנה פליטים.
כדי לשחזר את הכתה התבססתי על צילומים של משה טלית, שנשלח מהארץ מטעם הסתדרות המורים ללמד עברית במחנה. משה נולד בישראל והיה חבר ב”הגנה”. הצילומים שלו היוו השראה גדולה עבורי בשחזור וצלילה לתקופה ההיא.
